פניה לאבחון פרטי

גיל 18:

פסיכיאטר ילדים או מבוגרים מומחה; נוירולוג התפתחותי; ופסיכולוג מומחה קליני או שיקומי או פסיכולוג חינוכי עם הכשרה מוכחת באבחון אוטיזם.

גיל 21 ומעלה:

פסיכיאטר מבוגרים מומחה, פסיכולוג מומחה קליני/שיקומי.

חלקי האבחון

עד גיל 18:

• הערכה התפתחותית/קוגניטיבית.

עד גיל 3 – אבחון התפתחותי –MULLEN (במידה ואין הכרות עם הכלי ניתן להשתמש ב BAILEY-III או BAILEY-II).

מגיל 3 עד גיל 7 – אבחון קוגניטיבי באמצעות III-WPPSI (במידה ולא ניתן להעביר WIPPSI יש להעביר מבחנים קוגניטיביים אלטרנטיביים בהתאם לגיל ובהתאמה  ליכולת של הנבדק).

מגיל 7-6 – אבחון קוגניטיבי באמצעות IV-WISC.

• הערכה תפקודית. יש להשתמש ב-II-VINELAND או II-ABAS.
• הערכת תסמיני אוטיזם. יש לכלול שאלוני איתור והערכה (שאלוני הורים כגון: CARS-2 ,SCQ ,SRS-2, שאלוני דו"ח גננת/מחנכת כגון: 2SRS ).

כמו כן מומלץ לעשות שימוש בכלי האבחון ADOS וADIR אם קיימת הכשרה לכך.

מעל גיל 18:

חלק רפואי:

• סקירה רפואית: מידע רפואי כללי ומידע התפתחותי כולל מהגיל הרך, תוצאות אבחונים וטיפולים רפואיים שבוצעו, מידע על תחלואה גופנית, נוירולוגית, גנטית, ופסיכיאטרית במטופל ובמשפחה, קיום הפרעות פסיכיאטריות נלוות על פי אבחוני העבר, תרופות עבר, אפשרות של אבחנה מבדלת ו/או תחלואה נלווית, ציון גורמי סיכון.
• סקירת קריטריונים לפי ICD או DSM-5 בציון רמת חומרה.

חלק פסיכולוגי:

• היסטוריה תפקודית: הערכת התפקוד הקוגניטיבי והניהולי בעבר, הערכת ממצאי אבחונים קודמים לעומת תסמיני אוטיזם, היסטוריה התפתחותית לרבות תפקוד לימודי, רגשי, וחברתי בשנות בית הספר ותמיכות שנדרשו.
• הערכה קוגניטיבית: במקרים בהם אין הערכה קודמת וקיים חשד ללקות קוגניטיבית יש לבצע אבחון קוגניטיבי מלא כולל WAIS למבוגר. 
• הערכה תפקודית-ניהולית: באמצעות כלי מתוקף – כגון שאלון BRIEF-A.
• הערכה הסתגלותית: ABAS-II / Vineland-II / WHO-DAS 2.0, כולל התייחסות לתפקודי  IADL- ו ADL .
• הערכת תסמיני אוטיזם: באמצעות שאלוני - SRS / SCQ / AQ. כלים מומלצים: ADI-R , 3DI-Adult, ו ADOS-2.
• סקירת קריטריונים לפי ICD או DSM-5 בציון רמת חומרה.
• גורמי סיכון: פגיעה עצמית, אובדנות, סיכון עצמי או סיכון הסביבה, הזנחה, הזנחה ניצול או פגיעה ע"י אחרים, קיומן והתאמתן של מערכות תומכות (משפחתיות ואחרות).
• תחלואה נלווית ואבחנה מבדלת.

ערעור

במידה וקופת החולים של המבוטח מסרבת לאשר אבחון לאוטיזם, ישנה אפשרות לערער על כך לנציבות פניות הציבור בקופת המבוטח וכן לנציבות קבילות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי במשרד הבריאות. 

על פי חוזר מנכ”ל משרד הבריאות, במידה וחלפו שלושה חודשים ממועד הפנייה הראשונה לקופה לבצע אבחון וטרם נקבע תור, ישנה אפשרות לפנות לביצוע אבחון באופן פרטי ולקבל על כך החזר חלקי מהקופה בקיזוז סכום השתתפות עצמית. ההחזר החלקי יינתן בהתאם לתעריפון משרד הבריאות בתחום התפתחות הילד.